פסק-דין בתיק ב"ל 860-10-11

1.         זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 2.8.11 , אשר קבעה למערער 25% נכות רפואית לתקופה שמיום 1.3.11 ועד ליום    28.2.12 ("הועדה").

            למרות שציינה הועדה  כי ממצאי בדיקתה דומים לאלו שנמצאו ע"י ד"ר טיטיון (בחוות הדעת שניתנה למערער; "חווה"ד") העניקה סעיף נכות שונה ונכות נמוכה יותר, וזאת בלי לנמק קביעתה והחלטתה.

             היה על הועדה לנמק הסתייגותה מחוות הדעת וליישב את הסתירה בין קביעתה לחווה"ד.

3.         המשיב טען כי מדובר בנכויות זמניות, אשר ניתנו במסגרת סמכותה של הועדה ולא נפל כל פגם בהחלטתה ולפיכך, ביקש דין הערעור להדחות.

4.         לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו, להלן החלטתי:

            הועדה התכנסה בשתי ישיבות:

             בישיבתה הראשונה (מיום 31.5.11) בדקה את המערער בדיקה אורטופדית קלינית ופרטה ממצאיה בסעיף 23. כן התייחסה לחווה"ד  והסבירה במה שונים ממצאיה, מאלו שנמצאו בחווה"ד  ובהתאם, הגיעה למסקנה כי הנכות המתאימה הינה עפ"י  סעיף 41 (4) ב'.

            בישיבתה המסכמת (מיום  2.8.11), לאחר שקיבלה חוות דעת בתחום הנפשי, קבעה גם נכות פסיכיאטרית עפ"י סעיף 34 ב'.

             (יצויין כי הערעור דנא התייחס לנכות האורטופדית בלבד).

            הועדה קובעת את הנכויות כנכויות זמניות בשעור כולל של 25% בין התאריכים 1.3.11 עד 28.2.12. הועדה נימקה קביעתה.

5.         משלא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה, אשר ניתנה בהרכב מתאים ובגדר הסמכות המקצועית-רפואית המסורה לה ובהנמקה כראוי - אין לי אלא לדחות הערעור.

6.         תשומת לב המערער וב"כ מופנית לכך כי מאחר והנכות שנקבעה  היא נכות זמנית, שהמועד לה כבר חלף, יש להניח כי יוזמן לועדה לקביעת נכותו הצמיתה.

7.           אין צו להוצאות.

ניתן היום,  י"ז ניסן תשע"ב, 9 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: